מלגת תמיכה רפואית

הבטחת חיים בריאים חיונית עבור פיתוח בר קיימא. ברית עולם משפרת את הטיפול באוכלוסיות הפגיעות והעניות ביותר במחוז "קיבוגה" ומסביב באמצעות שליחת רופאים מתנדבים ישראלים, יישום עבודה קלינית, הוראה לצוותים מקומיים ויישום תוכניות הכשרה חינוכיות לצוותים בבית החולים, במטרה להשפיע לטווח הארוך על מניעת מחלות וכן על טיפול ראשוני. אנא, עזרו לנו להבטיח את יעילות מערכת הבריאות ובכך נוכל להציל יחדיו את חייהם של אלפי גברים, נשים וילדים. 

"ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אימו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר, אם נוכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד. והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש"
שבועת הרופא העברי, 1952

רקע

מערכת הבריאות באוגנדה מסודרת כך שיש מרכזי בריאות ממשלתיים בעיירות הגדולות, בהן, האידיאל הוא העסקת רופא כללי, אך המציאות לרוב מאפשרת העסקת פקיד רפואי. בעיירות הבינוניות ישנם "מרכזי בריאות" שמאוישים בדרך כלל באחות. בערים קטנות ובאזורים הכפריים שנותרו (רוב אוגנדים גרים באזורים הכפריים) אין שירותי בריאות כלל. המרחקים הגדולים ודרכי העפר הופכים את הגישה למרכזי הבריאות ליקרים מדי, רחוקים מדי ונגישים לחלק גדול מהאוכלוסייה. 

המטרה העיקרית של הפרויקט היא מתן סיוע רפואי למחוז "קיבוגה" על ידי יישום תוכנית מתמשכת המשפרת את היכולות המקומיות ומעניקה עדיפות לקיימות. עבודתנו ההתנדבותית כוללת שליחת רופאים מתנדבים לתקופה של מינימום 3 חודשים, מתן טיפול רפואי בבית החולים המחוזי בקיבוגה המחוספס במישרין ובמרכזי הבריאות הראשוניים ובקהילות הכפריות שמסביב. אנו משפרים את הטיפול בחולים באמצעות עבודה קלינית, הוראה ליד המיטה לצוות המקומי, ומיישמים תוכנית הכשרה חינוכית לצוותים בבית החולים, בתקווה להשפיע לטווח הארוך על הטיפול הראשוני ומניעת המחלות. אנו מחויבים לבניית, פיתוח והעצמת יכולות רפואיות מקומיות לשיפור תשתיות ותוצאות בריאות ארוכות טווח באזור קיבוגה ובמקומות אחרים באפריקה.

הפרויקט מבוסס על צוותים רפואיים התנדבותיים המגיעים מישראל, כאשר כל מתנדב נשלח לתקופה של שלושה חודשים ומעלה. הצוותים מורכבים משני רופאים או רופא ואחות. לעיתים סטודנטים לרפואה מצטרפים גם הם לצוותים המקצועיים. בין השנים 2005 ל 2011, כמעט 40 אנשי רפואה ישראלים השתתפו בתוכנית. התוכנית חודשה בשנת 2014. מאז השתתפו בפרויקט עשר משלחות רפואיות.

עם פרוץ מגיפת הקורונה בשנת 2020, אפילו מרחוק, עם גבולות סגורים, אנו מסייעים להתפתחות רפואית באוגנדה.
במאמץ לעזור במהלך COVID-19 והשלכותיו, הגיע משלוח ציוד רפואי לבית החולים קיבוגה. הציוד שהגיע, בסיוע MASHAV , נועד לסייע לבית החולים בהתמודדות עם נגיף הקורונה וכן להמשיך ולתחזק את המרפאות שהוקמו באמצעות הצוותים הישראלים. אנו מודים גם לסולל בונה אוגנדה על תמיכתה המתמשכת בפעילות גם בשעת חירום.

נכון לשנת 2021, המרפאה הבין תחומית שלנו לסוכרת טיפלה ביותר מ -500 חולים במהלך יותר מ -2,000 ביקורים.
ישנו אמון היסטורי בין האגודה לרפואה הישראלית, המשלב שיבוצים של רופאים אוגנדים בבתי חולים בישראל לצורך ניסיון והכשרה.
השגנו שיתוף פעולה מלא מצד גורמים באוגנדה בפיתוח וניהול הפרויקט, מה שמביא לשיפור מערכת הבריאות הציבורית של מחוז קיבוגה.
ישנן משלחות שונות של רופאים ראשיים ופקידים בתחום הבריאות לקידום שיתוף פעולה נוסף בין המדינות.

אפשרויות תרומה:

תמיכה כללית:

תרומתך תאפשר לנו להפעיל את התוכנית באופן קבוע, באופן יציב ורציף, ותעזור לנו במימון דלק, רכבים, אוכל לצוות בימי עבודה ועוד.

אנו מציעים 5 אפשרויות שונות לתרומה:

  • 4,000 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי בעלות של 4,000 ש"ח (כ- 1,000$)
  • 2,000 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי בעלות של 2,000 ש"ח (כ- 500$)
  • 1,000 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי בעלות של 1,000 ש"ח (כ- 250$)
  • 500 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי בעלות של 500 ש"ח (כ- 100$)
  • 100 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי בעלות של 100 ש"ח (כ- 50$)
Volunteer examining a child

תמיכה ברופא ישראלי מתנדב:

רופאים ואחיות המתנדבים בפרויקט טסים לתקופה של 3 חודשים ומעלה. המתנדבים שלנו זכאים לכיסוי מלא של ההוצאות – כולל טיסות, אשרות, ביטוח והוצאות מחיה. על המתנדבים להשלים את החיסונים הנדרשים עבור הנסיעה ולרכוש תרופות הדרושות לרבות תרופות למניעת מלריה.

תרומתך תאפשר למתנדבים שלנו לנצל הזדמנות זו ולהשתמש בכישוריהם הרפואיים על מנת לעזור לאוכלוסיות מוחלשות. כאן אנו מציעים 3 אפשרויות שונות לתרומה:

  • 7,800 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי לתקופה של 3 חודשים בעלות של 7,800 ש"ח (כ- $2,400)
  • 5,000 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי לתקופה של 2 חודשים בעלות של 5,000 ש"ח (כ- $1,600)
  •  2,500 ש"ח: אבקש לתמוך בצוות הרפואי לתקופה של חודש בעלות של 2,500 ש"ח 
    (כ- $800)

From the inside

תמיכה על ידי מתן ציוד ותרופות:

המרחקים הגדולים ודרכי העפר הופכים את הגישה למרכזי הבריאות ליקרים מדי, רחוקים מדי ולא נגישים לחלק גדול מהאוכלוסייה. לכן, הצוות שלנו מטייל בערך 8 פעמים בחודש לכפרים שונים באזור בית החולים הראשי על מנת לתת סיוע רפואי לאלו שאינם יכולים לגשת לבית החולים בעצמם.

הצוות הרפואי שלנו דואג לכל צרכי האוכלוסייה המקומית – בדיקות דם, בדיקות סוכרת, HIV, מחלות המועברות במגע מיני, חיסונים ועוד. אלה דורשים מגוון גדול של ציוד רפואי, כולל מחטים, בדיקות שתן ודם, תרופות ואף הפניות לבית החולים במידת הצורך.

תרומתך תאפשר לנו לקיים ימי נסיעה אלה וכן מתן הציוד הנדרש לחולים. כאן אנו מציעים 3 אפשרויות שונות לתרומה:

  • 7,800 ש"ח: אבקש לתרום חודש מלא של נסיעות (8 ימים) בעלות של 7,800 ש"ח
    (כ- 2,400$)
  • 3,800 ש"ח: אבקש לתרום חצי חודש של נסיעות (4 ימים) בעלות של 3,800 ש"ח
    (כ- 1,200$)
  • 900 ש"ח: אבקש לתרום יום נסיעה בעלות של 900 ש"ח
    (כ- 300$)
  • אבקש לבחור מספר ימים לתמיכה באופן עצמאי.

אם לא מצאת אפשרות מתאימה עבורך לתרום אנא פנה אלינו ונשמח להתאים לך אפשרות.

בואו נתחיל מההתחלה...

התוכנית "רפואה ישראלית על קו המשווה" (IME) פועלת באוגנדה מאז 2005. היוזמה מבוססת על צוותים רפואיים חופפים המתנדבים לתקופה של מספר חודשים. מרבית הצוותים מורכבים משניים עד ארבעה רופאים ואחיות.

מטרתה העיקרית של התוכנית היא לספק סיוע מבצעי לבית החולים המחוזי קיבוגה ותמיכה בפיתוח יכולותיו הרפואיות. בית חולים זה ממוקם באזור כפרי, 120 ק"מ צפונית מערבית לעיר הבירה של קמפלה, באחד המחוזות העניים ביותר באוגנדה. יתר על כן, תוכנית זו שואפת ליישם תוכנית מתמשכת המשפרת את היכולות המקומיות ומעניקה עדיפות לקיימות. זה נעשה על ידי מתן מרפאות קהילתיות וקורס הכשרה לחינוך רפואי בבית החולים, קידום שיטות בריאות למבוגרים, ילדים ומשפחות; ובכך לשפר את תנאי החיים ואיכות החיים של הקהילה המקומית באזור זה של אוגנדה. הצוות הרפואי הישראלי עובד בשיתוף פעולה הדוק עם עובדי הבריאות והעירייה המקומית.

מחוז קיבוגה: המחוז נפגע קשות בעת מלחמות האזרחים (ופעילות "הלורד הלבן") במהלך שנות ה-80 וה 90, אך בשנים האחרונות המחוז התחיל לפתח מספר פרויקטים לשיפור איכות חייהם של תושבי המחוז שהינם באופן כללי עניים –כ-64% מתושבי המחוז חיים מתחת לקו העוני, כ-55% הינם בעלי השכלה (לעומת ממוצע ארצי שעומד על 65%). נתונים אלו תורמים לבעיות הבריאות הקשות איתם מתמודד המחוז – תת תזונה, תמותת תינוקות, מחלות מידבקות (מלריה, פרזיטים, דלקות ריאה), איידס, מחלות מין ושחפת.

ישנם מספר פרמטרים המצביעים על כך שמצב בריאות התושבים של מחוז קיבוגה ירוד משאר המחוזות – תוחלת החיים במחוז מדורגת השישית מתחתית הרשימה ועומדת על 46.7 שנים – 12.3 שנים פחות מהממוצע הארצי. שיעור תמותת התינוקות עומד על 128 לכל 1000 לידות לעומת 83 בממוצע הארצי. שיעור תמותת האמהות בלידה עומד על 650 ל-100,000 לידות. שיעור תמותת ילדים מתחת לגיל 5 עומד על 109 לכל 1000 ילדים, 12% מתוכם בשל תת משקל. לבסוף, יותר מ-9% מהאוכלוסייה במחוז חולים באיידס וגרים במרחק רב מידי ממרכז בריאותי בו הם יכולים לקבל טיפול.

מנהל הבריאות של המחוז מתקשה לעמוד בלחץ שכן יש עובד רפואה אחד על כל 60,000 אנשים, מיילדת אחת על כל 1500 נשים בגיל הפוריות וכ-5800 אנשים על כל יחידה רפואית. סך הכל יש 41 יחידות רפואיות במחוז, 34 מתוכן בתמיכה ממשלתית – בית חולים אחד, והיתר מרפאות ברמות שונות. חלק ממטרותיו העיקריות של מנהל הבריאות של המחוז הוא הענקת טיפול רפואי ראשוני לכלל האוכלוסייה, הכשרת צוותים רפואיים בכפרים אשר יוכלו לתת מענה רפואי ראשוני, הענקת חיסונים לילדים ומעקב תזונתי – ובתחומים אלו מסייע הצוות הרפואי של הפרויקט.

הישגי המיזם בשנים 2017-2018:

  1. חתימה על הסכם רשמי בין ההסתדרות הרפואית הישראלית והאוגנדית.

  2. נפתחה מרפאת סוכרת בטקס רשמי בהשתתפות שרת הבריאות האוגנדית והשגריר הישראלי למדינה. מעבר להישג הדיפלומטי, מדובר בהצלחה רפואית מרשימה עם מעל ל-560 חולים ומעל ל-2000 ביקורים.

  3. הותאמו מדדים רפואיים לצרכי מדידה, הערכה ושכפול המודל למקומות נוספים באפריקה.

  4. התקיים שיתוף פעולה עם שני סטארט-אפים ישראלים רפואיים.

  5. ביקור של מנהלי מחלקות ומערכות בריאות מישראל באוגנדה לסדרת מפגשים לעידוד שת"פ

  6. ביקור משלחת סטודנטים מהטכניון לקורס שדה לימודי בנושאי פיתוח וחשיפה לרפואה בתנאי מצוקה וחסר.

  7. נפתח מו"מ רשמי עם משרד הבריאות המקומי לחתימה על הסכם הבנות לקידום הפעילות.

  8. הטסה של האח הראשי של בית החולים להשתלמות לימודית בישראל, במימון מש"ב והמרכז הרפואי שיב"א.

בנוסף, בשנים האחרונות עלתה האפשרות להקמת מרפאות ניידות, אשר נבעה מההבנה כי לעיירות קטנות, כפרים והאזורים הכפריים שנותרו (בהם גרים רוב אוגנדים), אין שירותי בריאות כלל. לאחר התייעצות עם מנהל הבריאות המחוזי ואנשי רפואה מקומיים אחרים, נבחר הכפר קבויה למרפאה הראשונה. קבויה, הממוקמת כשעה בדרכים מחוספסות, שוכנת באזור כרי מרעה עצום באזור הנחשב ליצרן החלב של המחוז. המרפאה הניידת בקבויה מתקיימת בחדר קטן ורעוע המשמש כחנות מקומית, אשר מפונה בכל פעם שהמרפאה מגיעה. החלק האחורי של החדר הוא צריכת המטופל – היסטוריה של המטופל, בדיקה גופנית בסיסית מאוד, בדיקות מעבדה ראשוניות והפצת תרופות. מול החדר מתקיימות בדיקות הטריאז 'וה- HIV. יש מגוון רחב של בעיות – אבחנות חדשות רבות של HIV, מחלות מין רבות ומחלות עור, בעיות כרוניות רבות שמעולם לא טופלו.

לאחר מספר ביקורים בקאבויה, הוקמה מרפאת שדה שנייה בכפר דגאיה. כפר זה נבחר מכיוון שהוא אחד העניים באזור, וילדים רבים מגיעים לבית החולים עם תת תזונה קשה. המרפאה בדגאיה מתקיימת בכנסייה במרכז הכפר. בכל פעם עשרות מתושבי הכפר ממתינים מחוץ לכנסייה עד שהמתנדבים יגיעו לקבל טיפול רפואי. הצורך עצום. מספר ילדים עם מחלות עוויתות מעולם לא טופלו. מקרים אחרים כוללים שחפת שלא אובחנה, ושלל מחלות כרוניות שלא טופלו, ועוד ועו

מתן הסברה והדרכה לצוותים הרפואיים המקומיים

בשל המחסור ברופאים בבית החולים (רופא אחד למשמרת בכל בית החולים), מתן מענה רפואי למרבית החולים נעשית על ידי פקיד קליני, בעל הכשרה בסיסית לטיפול במצבים רפואיים נפוצים בלבד ובמקרי חירום.
כדי לשפר את הטיפול בכל החולים ולהשפיע לטווח ארוך בר קיימא, מתקיימות פגישות חינוכיות והרצאות של המתנדבים הישראלים מול הפקידים הקליניים וצוותי הסיעוד האוגנדיים במטרה להרחיב את הידע שלהם בנושאים שונים שזוהו כבעייתיים ולשנות נהלי עבודה בעייתיים. הגישה לפגישות אלו חיובית משני הצדדים, והצוות מגלה נכונות רבה ללמוד ולשנות נהלי ושיטות עבודה במטרה לשפר ולייעל את מתן הטיפול הרפואי. בימים אלו מפותחת תוכנית חינוכית מובנית כך שפקידים קליניים מקומיים עצמם יעבירו הרצאות בעתיד.

סיפורים מהשטח

המתנדבים שלנו מספרים: המראות שרואים באוגנדה

“Another young woman lay in the ward for several weeks with a severe internal infection after a miscarriage. A week went by and there was no improvement. It turned out that she was not receiving the full antibiotic course every day because getting antibiotics three times a day is simply an unreasonable demand here. Even when the nurse came to give her the medication, some was missing and the patient had no money to buy it on her own. Naturally, no one bothers to consult a doctor and see whether it’s possible to give her a different medicine. For several days, we made sure she was receiving each and every dose of the antibiotics. What a surprise – upon receipt of the medication, her condition actually improved.”
“A 3-year old arrives at the hospital, unconscious and convulsing nonstop. He is suffering from AIDS, severe malnutrition, and meningitis (because one illness wasn't enough). After a thorough history from the mother, we understand that she didn't take him for treatment or follow-up in an HIV clinic (although the treatment there is provided for free), since she didn't know he was sick / lost the notebook / got beaten and chased from the clinic. Needless to say, that she herself is on treatment. We start examination and treatment and give the child a special milk formula for malnourished children, through a nasogastric tube. Since there is not enough staff, the practice is that the parents are responsible for giving the formula to their children. After consulting various doctors both in Uganda and Israel, physically threatening the lab, and running down to a private pharmacy to buy medications that are missing in the hospital – we get results for the tests we need and the child is getting the medications he should. He is released after a week, stronger and with a full guidance to his parents.”
“Apparently when duty calls, our car can also function as a 4-wheel drive. After an hour and a half drive on a shitty dirt road, we arrive in Kabuye, a small village in the middle of nowhere, where we are to start our first outreach clinic. Here we are meant to meet up with a nurse who arrives once a month to vaccinate children. When we ask the locals to point us to the place where they vaccinate, we are shown a few plastic chairs under a tree in the village center. Among others we meet the local 'VHT' (village health team) volunteer – a woman in her 50s who has some basic training. She conducts health talks in the village about various prevention issues and gives out medications to children when they come down with malaria or pneumonia. Next, we look for a place where we can hold our clinic (since plastic chairs under a tree don't allow much privacy to the patients). One of the men offers his father's shop – a 3x2 meter room, where currently 4 people are living. We agree that for a small price, the shop will be cleared on the agreed upon date, chairs and desks will be brought in, and in the shed behind the house we will be able to conduct preventative medicine health talks. All parties are content, medicine boxes are ready. Here we go.”
“The first time we opened the clinic, we were swamped by a massive crowd. Dozens of people almost beat each other up to get in to see the doctors. Later, we perfected the system, began to work in 2 rooms, added to our team a big-boned clinical officer, who does triage, hands out numbers to the patients (to create an orderly line), performs HIV testing, and mainly prevents the human masses from trampling us. In the back room, us and the nurses examine the patients, dispense medications, and perform basic lab tests. We see people who have STDs or severe chronic illnesses and have never been seen by a doctor or received any treatment (at most, they bought some medication from a nurse in a private “pharmacy”- not what you’re picturing). Children with malaria, pneumonia, and chronic problems – such as a 7-year-old boy who has a chronic eye infection that affects his sight (and is already showing signs of improvement with the treatment). At times the work is fascinating, at times exhausting, but we hope (and are already starting to feel) that going there and treating patients who have very poor access to medical care is important and beneficial.”
Previous
Next