הגענו לאוגנדה לפני 6 שבועות וכל יום אנחנו עדין לומדות דברים חדשים.

הדרך לגן נצרת- שביל העפר הראשי של הכפר- נעשה מוכר ויומיומי וכך גם הילדים הרצים אחרינו בקריאותteacher! teacher! How are you?

את הגן מנהלת ביד רמה פלורנס- אישה נפלאה ומעוררת הערצה ממש. גם ג׳וזפין הסייעת בחורה מקסימה שעוזרת לנו בכל מה שצריך. הילדים בגן מאוד מכבדים את פלורנס וג׳וזפין ולרוב מאוד ממושמעים אבל כשאנחנו באות הם משתוללים ולדבריה של ג'וזפין:

These children love you so much they can't concentrate :)

כששאלנו את פלורנס מה חסר בגן ואיך היתה מדמיינת אותו בחלומות הכי ורודים, אחד הדברים הראשונים שאמרה הוא שיהיה גן צבעוני. ואכן, מכיוון שהגן מתקיים בכנסיה ישנה, החלל הוא חדגוני, חשוך ונטול אווירת ילדות.

החלטנו לקנות לוח עץ ענקי וצבענו אותו בכל צבעי הקשת- לוח לתלייה של חומר לימודי ויצירות שהילדים מכינים.

בנוסף, בעזרתו של אחד המורים פה בקמפוס, בנינו מתלה גדול וצבעוני לתיקים של הילדים. עכשיו לכל ילד יש מקום קבוע לתליית התיק עם השם שלו כתוב ליד. המתלה החדש מאפשר עצמאות לילדים, סדר וארגון בגן ומקל על העבודה של פלורנס וג׳וזפין.

הימים בהם אנחנו מגיעות לגן מוקדשים למשחקי חצר, מוזיקה, יצירה ומשחקים לימודיים. לימדנו אותם שירים חדשים והם כבר יודעים אותם בעל פה עם התנועות!

הם גם לימדו אותנו כמה שירים ומשחקים:)

כשמסיימים את הגן הילדים אומרים תפילה לדרך ויוצאים לצעידה ארוכה על השביל, כל ילד בתורו סוטה לדרך צדדית ורץ לביתו, בלי לשכוח לנופף לשלום bye teacher"."

לקראת העזיבה שלנו אנחנו מנסות להכין כמה שיותר משחקי לימוד ופלקטים מתוך רעיונות שקיבלנו בגני הילדים בארץ, באמונה שזה יכול להעשיר ולהוסיף אבל בידיעה שהגן הזה הוא נפלא גם בלי הצבעים והמשחקים שהכנו. פלורנס וג׳וזפין עם האהבה וההשקעה שלהן הופכות את נצרת לגן הכי מקסים שיש!